בכל חוויה של חרדה קיים ביטוי בצורת עוררות פיזיולוגית גבוהה, שמייצרת דופק גבוה, אדרנלין, הזעה מוגברת קוצר נשימה ותחושת קטסטרופה כללית. מה שמגביר את החרדה, הוא בדרך כלל הפחד שזה לא יעבור, קוצר הנשימה עשוי לגרום לפחד מעילפון, והדופק המהיר יכול לעורר פחד ממוות או התקף לב. כמובן קיים הפחד מהפחד, אותה חרדה שאנחנו מייצרים לעצמנו רק מהמחשבה שאולי נחווה התקף בסיטואציה מסוימת.
קיים מעגל בסיסי עם ארבעה גורמים מרכזיים שמשפיעים על האופן שבו נגיב לסיטואציה מסוימת:
1. גורמי חשיבה (אני אכשל)
2. גורמים רגשיים (עצב, חרדה)
3. גורמים פיזיולוגיים (דופק, הזעה מוגברים)
4. התנהגות (הימנעות מלגשת לבחינה או לראיון עבודה)
ושוב חוזר חלילה- ההמנעות מללכת לראיון עבודה מתוך פחד מכישלון או דחייה, מעצימה את תחושת הכישלון ו ( לא יצא ממני כלום בחיים), ובפעם הבאה שיהיה ראיון החשיבה אף תקצין (אין טעם שאלך לראיון גם ככה לא יקבלו אותי), וזו תגביר את החרדה והעוררות הגופנית ששוב יובילו להימנעות התנהגותית בפעם לאחר מכן.
האלמנטים בתוך המעגל גם מגבירים ומשפיעים אחד על השני.
זוהי רק דוגמא עם תוכן יחסית ברור (פחד מכישלון או חרדת ביצוע)
חרדה יכולה להיות סביב כל דבר, ולהתעורר בסיטואציות יותר מעורפלות.מבלי שנבין למה. במקרים כאלה, יהיה צורך לברר סביב מה החרדה מתעוררת. לפעמים מה שמפריע לתפקוד או מייצר תגובות אימפולסיביות (כגון התנהלות הרסנית במערכות יחסים) שייך בעצם למשפחת החרדה (חרדת נטישה, חרדה מחוסר וודאות, חרדה מאיבוד שליטה וכו').
אומנם התגובה דומה, ההבדל הוא בגורם לתגובה. פחד מתעורר כתגובה לגורם חיצוני מאיים באופן ממשי ומידי (לדוגמה נחש) חרדה מתעוררת כתגובה למאורע פנימי (מחשבות או פרשנות פסיכולוגית) ללא סיבה ממשית ובאופן שלא תואם למציאות (חרדה שמתעוררת פתאום במהלך פעולה שגרתית).
הגוף הוא מכונה מדהימה שלפעמים נתקעת על הרגלים ישנים שבמקור נועדו להגן עלינו מפני סכנה, הבעיה מתחילה כשהגוף מאותת על סכנה כשאין כזו באופן ממשי במציאות ומתעוררת חרדה.
תגובת פחד שייכת למוח הקטן הפרימיטיבי יותר, והיא קיימת אצל כל בעלי החיים כמנגנון הישרדותי. היכולת לחוש פחד שימשה היטב את האדם הקדמון, דריכות בסביבה מסוכנת הייתה חשובה, שכן רחש עלים לעיתים רמז על בעל חיים מסוכן.
כאשר אנחנו מזהים סכנה, הדופק עולה, על מנת לאפשר זרימת דם מהירה יותר שמטרתה להזרים לגוף אדרנלין. אדרנלין עוזר לרוץ ולפעול מהר מבלי לחוש כאב או עייפות.
לעומת זאת, מכיוון שלבני אדם יש גם מוח גדול ואונה פרונטלית שאחראית על חשיבה גבוהה יותר, החרדה יכולה להתעורר בגלל תגובה מועצמת לאירועים שאינם מהווים סכנה ממשית או מידית, אך אנחנו מפרשים אותם בעולמינו הפנימי ככאלה (למשל עלייה במעלית, ג'וקים, או פחד מכישלון).
המערכת הזו משותפת לכל בני האדם, אך היא גם ייחודית בעוצמה ובאופן שהיא מופעלת: אצל כל אחד גם גירויים שונים יעוררו תגובות שונות לפי פרשנות פנימית ייחודית:
אצל אחד נביחת כלב תחווה כמשהו מאיים בעוד שמישהו אחר יחווה זאת כמשהו משמח. אצל אחד קרבה ואינטימיות תתפרש כמשהו נעים ואצל האחר תעורר אימה ורצון לברוח.
עם הזמן תגובות אוטומטיות עם עוררות פיזית גבוהה, כבר לא ממש מותאמות למה שקורה במציאות. למשל אדם שדיבור מול קהל מייצר חרדה גבוהה יכול לפספס קידום בעבודה, או אדם שרוצה זוגיות ולא מצליח ליצור קשר בגלל שהוא חווה לחץ בחברת בני המין השני. לפעמים גם תופעות פיזיולוגיות כגון כאבי ראש כרוניים נוצרות בגלל מתח שמתבטא בכיווץ שרירי הכתפיים והשכמות באופן תדיר (שרירים המקושרים לשרירי הראש), כאב שעשוי לגרום לתפקוד לקוי בכל תחומי החיים ולהיות מאובחן באופן שגוי כמיגרנות.
אחת המטרות הראשוניות היא להבין במה מדובר, ולפתח את היכולת לנתח את המעגל האישי שיוצר את המצוקה (לפי התכנים, הרגשות, התגובות הפיזיות וההתנהגותיות המיוחדות של כל אחד).
באופן זה, ניתן למצוא את הדרך הטובה ביותר "לשבור את המעגל". טיפול יעיל לחרדה וסוגיה (גם פוביות והתקפי פאניקה) הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעיתים בשילוב עם טיפול תרופתי, וביופידבק.
בדרך כלל הכי פשוט להתחיל מהמקור הפיזיולוגי: כשיש תחושת מתח היא יכולה לגרום לעלייה בלחץ הדם ודופק מהיר, ואלו משפיעים על זרימת אדרנלין מוגברת שמסמנת לגוף שקיימת "סכנה", וכך מופעל המנגנון ההישרדותי של "הלחם וברח" (fight or flight ) שמייצר עוד אדרנלין כדי שנוכל "לברוח" כתגובה וחוזר חלילה. לימוד של טכניקות נשימה והרפייה שונות יכולות להיות נקודת פתיחה טובה.
אצל רבים קיים קושי להיות במצבים של חוסר וודאות דבר שמוביל לניסיונות בלתי אפשריים של שליטה טוטאלית במציאות (כניסיון להימנע ממצבים עמומים מעוררי חרדה), וזה מתבטא בנוקשות חשיבתית, המשולבת עם אמונה שהכל חייב להיעשות בדרך מסוימת, שהיא "הדרך הנכונה". גם אנשים שמדחיקים רגשות מסוימים או חווים קושי להתמודד עם רגשות שונים שהם רואים בהם כהבעת חולשה ואין להם לגיטימציה.
המציאות מפגישה את כולם עם העובדה שלא ניתן באמת לשלוט בהכל, ותמיד נתקל במצבים לא צפויים, על מנת להתמודד טוב עם מצבים אלו, נדרשת גמישות פסיכולוגית. אנשים עם נטייה לחרדה, חווים תחושת איבוד שליטה כאשר דברים לא עובדים לפי הציפייה או "האידיאל" שהציבו. רבים מכירים זאת דרך אנשים שמכונים "פרפקציוניסטים" (הכל חייב להיות מושלם או שכלום לא שווה).
חשוב לציין שכל אחד יחווה חרדה ברמה כזו או אחרת בחייו, ויש הבדל בין נטייה לחרדה או הפרעת חרדה שהיא מצב חריף יותר.
קיימים מאפיינים מסוימים שיכולים להעלות את הסבירות להתקף: